דברים שלמדתי מלהיות נגן רחוב

***במשך כ-3 שנים, 2010-2013 – בעיקר בברלין, לפני שלכולם היו מסכים בכיס…

* לאף אחד לא אכפת ממך. בקטע טוב.

* לרוב האנשים זה היה ברור מאליו שאני קבצן/מסכן למרות שבפועל הייתי מרוויח בכמה שעות בודדות בשבוע יותר מרוב החברים שעבדו בעבודה מסודרת. לפעמים הייתי סוגר את השכר דירה החודשי (אז 250 יורו) בשעתיים-שלוש של נגינה

* הדבר שהכי ׳מביא קהל׳ זה… רול תופים…..: קהל.
אני יכול להיות הכי במיטבי ברגע של מוזה מפוארת וזרימה גופנית מושלמת וכולם פשוט יעברו על פני כאילו כלום, אבל ברגע שכמה אנשים בודדים יעצרו ויבהו אז זה יתפשט כמו אש בשדה כבשים ותוך כמה דקות המקום יהיה מפוצץ, גם אם אני הכי לא בזון שלי כרגע.

* יש כל כך הרבה אנשים בעולם, שחיים במימדים שונים של מציאות, אנשים שלא סביר בכלל שניפגש ונחלוק רגע בגלל פער גילאים ותרבויות. להצליח לגעת בהם זה הכי מספק ומתגמל בעולם.

* דברים שמצאתי בכובע: מטבעות ושטרות מכל העולם, אוכל, שתייה, אלכוהול, כרטיסי ביקור, דיסקים, מכתבים, מספרי טלפון, סמים, קונדום, פורטרט שלי שמעיד על הפרעת נפש קשה של הציירת.

* כשאתה שם את עצמך ברחוב אתה בעצם הופך לרכוש ציבורי, פסל סביבתי, ואנשים מרגישים בנוח לעשות כל מיני דברים מוזרים ופולשניים כמו לעשות איתך סלפי בלי לבקש, או לחטוף לך בצחוק את הכובע עם הכסף (סתם צוחקים איתך מה קרה?) ובעיקר פשוט להזמין את עצמם לחגיגה שלך עם הכלי שלהם, הפריסטייל שלהם, השיחה שהם פשוט חייבים לקיים איתך עכשיו תוך כדי שאתה מנגן.

* למזלי הרווחתי ממש טוב והייתה לי את הפריוילגיה להגביל את עצמי לפעמיים בלבד בשבוע שבהן אני מנגן ׳בשביל כסף׳, אחרת זה הרגיש לי כאילו שאני מסרסר את הדבר הכי יקר וקדוש לי בעולם ולא יכלתי לחיות עם זה. לא משנה כמה אתה נאמן לעצמך, ברגע שאתה מבין שיש איזה שטיק שמביא קהל, אתה משתמש בו, גם כשלא בא לך, והתמסחרות שכזאת היא דבר שהייתי חייב להגביל.

* כשאתה איש רחוב אתה מתיידד עם לא מעט קבצנים, נרקומנים ואלכוהוליסטים. בפעם ראשונה שהתיישבתי ליד קבצן מכור להרואין הוא צעק עלי שאני גונב לו את הפרנסה, אמרתי לו שאני לא חושב שאנחנו מתחרים על אותה משבצת ושאני מבטיח לו שזה ישתלם לו שאני פה. בסוף הסשן הבאתי לו 20 יורו ובחודשים הבאים הייתי מעביר לו באופן קבוע מלא אוכל ושתייה שמשום מה אנשים היו משאירים לי. לפעמים הייתי אומר לקהל ״אם אהבתם ובא לכם לפרגן לכו לבחור ששוכב שם על הרצפה ושימו את הכסף אצלו״

* חוויתי לא מעט אונס מוסיקלי: מוסיקאים שמצטרפים בלי לבקש, כל אחד עם הכלי שלו, עם הרמה שלו, עם ההקשבה והטאקט שיש או אין לו, אתה לומד הרבה על הרמוניה והקשבה וכמה שהידע והטכניקה הם שוליים במפגש. הרבה פעמים חוויתי ג׳אם יותר טוב עם מוסיקאי מתחיל או לא-מוסיקאי מאשר עם וירטואוזים שרמסו את הרגע עם האגו שלהם.

* פעמיים גנבו לי את הכסף, בשתי הפעמים הצלחתי לחטוף בחזרה את רובו

* פעמיים הייתי צריך להתקפל בגלל אדם/חבורה שלא עפו על המוצא שלי, פעם אחת ממש בריצה תוך כדי שנשפך לי כסף ואני לא מביט לאחור.

* בשורה התחתונה יש המון הזיות בעולם ולא מעט אינטרקציות לא נעימות, ואולי דווקא בגלל זה – כשכן פוגשים זוג עיניים טובות, אוהבות, מעריכות, שרואות באמת ומעבר – זה עושה לי את השבוע ומחמם לי את הלב גם שעות אחרי – תוך כדי שאני הודף את השיכור הבא ששופך לי בירה על הכלים

קבלו עדכון למייל בכל פעם שמתפרסם מאמר חדש.

מאמרים נוספים

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email