‏איך אהבתי את המשחק הזה שהייתי קטן. אני ממש זוכר את הדמויות מהלוח הספציפי הזה! ואת עצמי בן 5 מנסה לפענח את ההגיון הקארמתי בסצינות המגוחכות האלה (׳מי שמסתכלת במראה – לא יהיו לה חברות!׳,

היום לפני 13 שנה בדיוק הושק הסמארטפון הראשון, אולי האירוע שהכי שינה את העולם בשנים האחרונות זה אומר שלפני 13 שנה: ~ פייסבוק היה אתר שגלשנו בו על המחשב בבית. מדי פעם. ברגוע כזה.. ~

שלושת האנשים האלה תלויים לי על הקיר. אני חולק איתם יומולדת והם חולקים איתי השראה ותזכורת. במקרה היומולדת שלנו (6.1) הוא גם חג פוסט-כריסמס שחוגגים בספרד שנקרא ׳יום 3 המלכים׳ אז בכלל… כשהייתי בן עשרים

לא מזמן כתבתי פוסט {*תקופת הקורונה} שמזמין אנשים שצריכים לדבר לפנות אלי (מה הפוסט שאתה יושב על האסלה ומדבר על שיט שצף? כן זה..) אז הנה כמה מסקנות אנושיות מעניינות מהניסוי הזה: 👈 כתבו לי עשרות

***במשך כ-3 שנים, 2010-2013 – בעיקר בברלין, לפני שלכולם היו מסכים בכיס… * לאף אחד לא אכפת ממך. בקטע טוב. * לרוב האנשים זה היה ברור מאליו שאני קבצן/מסכן למרות שבפועל הייתי מרוויח בכמה שעות

אתמול עשיתי רשימה של כל הדברים שאני לא אוהב בעצמי (כן, כיף איתי..) לא יודע איך זה קורה שכל שנה דווקא לקראת פורים אני מוצא את עצמי בתקופה קשוחה והקונספט הגאוני הזה של לצאת ולהתחפש,

(פורסם בימים הראשונים של פריצת נגיף הקורונה) העולם משתגע, כל הקלפים נטרפים ואין לנו שליטה על מה שקורה ועל מה שעתיד לבוא. אנחנו עוד לא רואים את כל ההשלכות ארוכות הטווח של מה שקורה כרגע

יומולדת. המצאה גאונית כשמסכימים לסחוט ממנה את המיץ, לאפשר לה להיות יום חג, וסופסוף לא חג לאומני או דתי, לא עוד איזה תירוץ קדום לאכול גלוטן עם המשפחה הביולוגית אלא אשכרה לציין ולחגוג משהו שמגיע

השבוע סגרתי מעגל, שחררתי התמכרות של 3 שנים.. התמכרות לבת אדם. מישהי שהייתה בינינו אהבה גדולה ואז כאב גדול, ואז התמכרות מאוד ארוכה, השתוקקות, היאחזות באשליה, ולא משנה עד כמה ידעתי שזו אשליה, לא הצלחתי

תמיד רציתי להיות טוסט שאם בטעות אשרף יותר מדי, אוכל פשוט לגרד רגע את השרוף עם סכין ולחזור לצבע הטבעי ה׳שזוף אבל במידה׳ שלי. זה קסם בעיני, לקום לתחייה בכמה שניות ממצב של פסולת אורגנית

כל דבר שאני לומד או מבין, יש לי רצון לחלוק אותו עם עוד אנשים. אולי זה כי אני משקיע לא מעט זמן ואנרגיה בחקירה וזה נראה לי כמו בזבוז שרק אדם אחד יהנה מהפירות, ואולי

כולנו ג׳אנקיז של משהואם לא של חומרים אז של הרגלים אם לא של הרגלים אז של תשומת לבאם לא של תשומת לב אז לפחות תן לגלול שנייה! אני צריך לגלול!! מטורף בעיניי כמה תלות יש

אֹרֶךְ רוּחַ זה ביטוי יפה ופשוט למשהו שאני מבקש יותר ממנו מבקש מעצמי ומכל מי שנושם נשימות שטחיות לרוב להאריך אותן להעריך אותן אֹרֶךְ רוּחַ זה מין תמהיל מדויק של סבלנות של איפוק של ריכוז

אנחנו חייבים ללמוד להביע רגשות לבד עם עצמנו.מה שקורה יותר מדי בעולם שלנו זה שבני אדם נפגשים ומתאספים ביחד, לפעמים בקבוצות קטנות או גדולות, לפעמים אחד על אחד, ובמקום לתקשר אחד>עם>השני: להציע, לאפשר, להחליף, להעניק

זוכרים שפעם בדי וי די הייתה אופציה של ‘הערות הבמאי’? יענו לשבת לצפות בסרט שעה וחצי כשברקע שומעים את הבמאי מתייחס למה שרואים ומספר כל מיני אנקדוטות ודברים רנדומליים על הסרט.. אז כבר תקופה ארוכה שאני

על הז*ן שלי / אורי לביא על הז*ן שלי מוטלת אחריות רבה,גם הוא כמוני נאלץ חצי בהסכמה/חצי בחוסר רצון להתבגר ולעשות בחירות.הוא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה בטווח המיידיאבל זה לא תמיד מסתדר עם

בחיאת קחו אחריות על התקשורת שלכם! אל תזרקו לאדם שמולכם שאריות לא-מעובדות של התודעה שלכם ותצפו מהם שיעשו את כל העבודה השחורה של לחבר את הפאזל כדי להבין מה אתם חושבים/רוצים/אומרים בעצם..זה לא פייר, לא

להתמסרזה לקום כל בוקר מחדש לתוך משחק מסירות עם אלוהים רק שלא תמיד הוא מוסר בחזרהואני נאלץ לעמוד שם מיובש בסטנדביימתפדח מפני העוברים והשביםעד שהקב”ה יואיל בטובו לחזור הסודכמו בהרבה מקרים אחריםזה לא להיעלבלא לקחת אישיתלהבין שהוא

כמה עומק וכמה פשטות במשפט אחד יפהפה, מאוס ומבלבל.מצד אחד הרבה מאיתנו ׳מחכים איתו׳ עם הפרטנר.ית החדש.ה כי יש איזו רמת עומק ואינטימיות שאנחנו מבקשים לוודא שהגענו אליה לפני שאנחנו מצהירים ת׳הצהרה הכבדה הזאת, ומצד

תקשיבו אהבה עצמית זו המתנה הכי גדולה שבנאדם יכול להעניק לעצמו. אם יש לכם שיט לא פתור עם עצמכם או אם אתם עדיין לא חיים בשלום ביניכם לבין עצמכם, תעשו טובה לעצמכם ושימו את זה עכשיו

כשאת בוכה את הכי יפה.לא יודע למה אמרו לך אחרת.. אולי כי לפעמים כשאת בוכה וקשה לך לשאת את זה אז את נאחזת באיזה סיפור.. מאשימה מישהו במשהו.. נסחפת עם איזו דרמה.. שתפסה טרמפ על רגש.. שרק

קצב זה דבר מאוד מיוחד – אפשר לדבר עליו, להסביר אותו, להתחכם איתו או לפשט אותו אבל בסופו של דבר קצב זה משהו שמרגישים! או שלא…קצב הוא דבר מופשט, קצת כמו הקונספט של ‘זמן’… יהיו

לפני כמה ימים קברתי את החתולה שלי. חוויה לא פשוטה להחזיק בידיים שלי גוף של יישות שהייתה מאוד קרובה אלי כמעט 4 שנים, ופתאום הגוף הזה ריק לגמרי, קר וקשיח, אשכרה מת. ומאז שזה קרה

יומולדת בשבילי זה יום כיפור קטן, אני עוצר שנייה ובודק מי אני: איפה ואיך אני חי, מי האנשים שמקיפים אותי, איך אני מתפרנס, ומה האנרגיה הכללית שאופפת אותי. למזלי אני די מבסוט. הייתה לי שנה

כמה עובדות אנושיות מעניינות מסרטון קצר שראיתי על יין: עשו ניסוי ונתנו למומחי יין לדרג סוגים שונים של יין. כשנתנו להם את אותו היין כמה פעמים כדי לבדוק את העקביות בתשובה שלהם – רק 10%

אתמול הסתכלתי לחברה עמוק בעיניים ואמרתי לה “את יודעת שזה שאת פוגשת את הפחדים שלך כל הזמן זה כי את אמיצה ולא כי את פחדנית, נכון?” היא הסתכלה עלי במבט כזה של ׳לא חשבתי על

הקשבה.אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי בעולם, בכל כך הרבה מובנים.מגיל צעיר שמתי לב שאנשים לא באמת מקשיבים אחד לשני ואפילו לא יודעים את זה. הקשבתי למאות שיחות מגיעות לסופן מבלי שבכלל התחילו, כל אחד דיבר

בואו נדבר שנייה על פורנו. הפיל שבכל החדרים בעולם, ובעיני אחת המגיפות הקשות בעולם עם מאות מליוני קורבנות, כשמכל הצדדים כל הנוגעים בדבר יוצאים מופסדים (קצת מצחיק להגיד ׳הנוגעים בדבר׳ כשמדברים על צפייה בפורנו…) אין

עם כל הכבוד ל״בעולם של היום לכולם יש הפרעת קשב וריכוז״ יש אחוז מהאוכלוסיה שבאמת נולד/גדל עם חיווט קצת שונה במוח, שהופך פעולות יומיומיות פשוטות לסיוט. אני יודע כי אני כזה.. אמנם אין מה להשוות