קצב


קצב זה דבר מאוד מיוחד – אפשר לדבר עליו, להסביר אותו, להתחכם איתו או לפשט אותו אבל בסופו של דבר קצב זה משהו שמרגישים! או שלא…
קצב הוא דבר מופשט, קצת כמו הקונספט של ‘זמן’… יהיו שיתעקשו להוכיח שהוא אמיתי ואבסולוטי אבל אנשים שונים מרגישים אותו אחרת, ולמרות שלרוב האנשים לא תהיה בעיה למחוא כפיים ביחד עם ‘סינג הללויה’, בד”כ יהיו גם כמה שלא יצליחו ‘לקלוט’ את הקצב. הדרך שבה הם חווים את המוסיקה שונה, מכל מיני סיבות.. 
לא סתם אומרים ‘להיכנס לקצב’, זה אשכרה מימד עם חוקים משלו שאני יכול להתמסר אליו או להישאר בחוץ.

הקצב למוסיקה הוא כמו הדופק לחיי אדם: תמיד נמצא ברקע, בד”כ בלתי נראה ובלתי נשמע אבל עדיין מכתיב את הכל.
כשחבורה של מוסיקאים מנגנים ביחד, הרבה פעמים הם יתייחסו לאותו תקתוק שעון דמיוני שאף אחד לא שומע אבל כולם מסכימים עליו, והוא ינחה אותם. לפעמים הקצב מאוד אינטואיטיבי ונגיש לקהל (סינג הללויה!!) ולפעמים פחות.. מספיק להעיף מבט חטוף על הקהל כדי לראות מי מחובר כרגע ומי לא, כשאתה מחובר לקצב זה כמעט בלתי אפשרי שלא להזיז משהו: רגליים\ידיים\ראש\לצקצק שיניים, זה בא מהגוף ולא מהראש, על גבול הלא-רצוני והרבה פעמים לא מודע. אגב, לפעמים אפילו הנגנים עצמם עלולים להרגיש את הקצב אחרת אחד מהשני וזה דווקא יכול לשרת את המוסיקה (או לחרב אותה, הכל במידה..)

בסופו של דבר, מה שכולנו רוצים זה להיות כל כך מחוברים לקצב שנוכל ללכת לאיבוד בתוכו, להשתחרר בביטחון. לרקוד ולקפץ סביבו, לפעמים לנחות עליו בול (על הביט), לפעמים פרינציפ לנחות מחוצה לו (אוף-ביט) לפעמים לנחות טיפה לפני או אחרי סתם כי מתחשק כי אני חופשי אז מ’כפת לי לעשות שטויות. 
שנים שאני מלמד קצב בשיעורי גיטרה ותיפוף, ואין דבר יותר מספק מללוות תלמיד בתהליך שלו להשתחרר ולהתפרע בתוך ה’מסגרת’, למצוא כל פעם יותר חופש בקרקע. או כמו שכתבתי בתוכניה של הקורס: ללמוד להיות גם העפיפון שרוקד בחופשיות וגם הילד שאוחז בו באחריות.
✌️

קבלו עדכון למייל בכל פעם שמתפרסם מאמר חדש.

מאמרים נוספים

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email