רשימת וודו

אתמול עשיתי רשימה של כל הדברים שאני לא אוהב בעצמי (כן, כיף איתי..)
לא יודע איך זה קורה שכל שנה דווקא לקראת פורים אני מוצא את עצמי בתקופה קשוחה והקונספט הגאוני הזה של לצאת ולהתחפש, שבכל רגע אחר בשנה תפור עלי בול, נוחת עלי כמו איזה אסיפת הורים שהכי לא בא לי ללכת אליה.
דברים מוזרים קורים בימים האחרונים, האוטו נתקע באמצע איילון ועכשיו אני בהסגר בבית ל-5 ימים, הטלפון החדש השתגע אחרי שהעברתי אליו את כל החיים שלי, הוצאות בלתי צפויות בסך 7000 שקל נפלו עלי ביומיים וברקע של הכל התעוררו בי חוסר ביטחון וספק בפול-ווליום ובקטע לא פרופורציונלי (מטיל ספק בהכל הכל הכל, זה סימפטומים של קורונה?)

אז התחלתי לכתוב רשימה וכמו שאפשר לראות היא יצאה די ארוכה 😬🤷🏽‍♂️
(אל תנסו להגדיל, התמונה מטושטשת יא חטטנים!)
לא יודע אפילו למה ומאיפה הגיע הרעיון, בחיים לא עשיתי דבר כזה אבל הרגשתי שצריך לעשות משהו אקטיבי אל מול הקול שגם ככה חופר לי במח בימים האחרונים, אז יאללה בוא נוריד את זה לקרקע ונעשה את זה רשמי ומסודר. וואי וואי איך לכלכתי על עצמי.. לא נעים.. באמת. אחת החוויות הכי מרוקנות אנרגטית לשבת בטקס וודו-עצמי הזה, אבל גם מרתק להתבונן בזה: כשזו פעולה יזומה ומרוכזת אפשר ממש להרגיש בגוף כמה שהקול הזה מוריד ומרוקן, הרבה יותר מאשר כשהוא מטפטף לך בקטנה ביומיום.

במקרה שלי זה לא קול של הלקאה עצמית שמאשים או מאוכזב או כועס עלי, זה קול אובייקטיבי וענייני שפשוט רואה את הדברים כמו שהם (ובוחר להקהות את התמונה קצת.. קצת הרבה..) שזה אולי אפילו יותר גרוע, כי הוא לא בועט וזועק, הוא מצביע על.. והוא באמת צודק בהרבה דברים ונשאר לי רק להנהן בחוסר רצון, להבין שעם כל הכבוד סיכוי טוב שהרבה דברים ברשימה הזו לא ישתנו לעולם ושאין לי ברירה אלא להשלים עם זה, להשלים עם עצמי. כבר. פאק.

אחד הדברים שרכשתי ולימדתי את עצמי בשנים האחרונות זה אהבה עצמית ללא תנאי. אני באמת אוהב את עצמי. אני ואני חברים טובים ומפרגנים ואנחנו חושבים שאנחנו אחלה (חוץ מכמה סעיפים פעוטים ברשימה הנ״ל.. סתם נו, למרות ובזכות) אבל כרגע התעורר איזה פצע שורשי בהערכה העצמית שמבקש תשומת לב, הוא לא קונה את המגדלי קלפים שנבנו עליו במשך שנים והוא דורש עבודת תשתיות יסודית. אז הנה אני פה מתייצב כוסאומו, דבר אלי, מה אתה צריך?

ברור שאני יכול להתחיל להגיב ולענות לעצמי, לתת קונטרא, להפריך את הסעיפים ברשימה ולשכנע את עצמי שזו חצי הכוס הריקה ושהיא לא אובייקטיבית (מה שלגמרי נכון) אבל אני לא מחפש פתרון כרגע, לא מחפש משכך כאבים כדי לדלג מעל המפגע הזה, אני יותר בקטע של לראות מה קורה כשאני בוחר לשהות רגע בביצה הזאת, מה אני יכול למצוא כאן כדי לקום יותר חזק ויציב וכדי לרכך את הנפילות הבאות הבלתי נמנעות שעוד יפקדו אותי עד סוף הגלגול הזה (מה נהיה עם החוזה שכירות הגלגולי הזה? מישהו קרא ת׳אותיות הקטנות? ז**נו אותנו..)

בהצלחה לכל מי שגם עובר ניתוח בימים אלה, אני יודע שיש לא מעט שמרגישים שהם טובעים לייטלי, מחבק אתכם.ן

“Wish me love
All you strange people
I wanna wish you love
Im tired of being tired of…”
(Exit inside, theAngelcy)

קבלו עדכון למייל בכל פעם שמתפרסם מאמר חדש.

מאמרים נוספים

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email