זבל

אנחנו חיים בעולם הדחקתי מופלא שבו מליוני מבוגרים שבויים בתפיסה הילדותית ששקיות זבל פשוט נעלמות, מתאדות מהעולם…
ממש כמו הקלות הבלתי נסבלת שבה אנחנו מכחישים כל קשר בין התרנגולת לשניצל (לא מטיף כאן לאף אחד, אני גם קצת שם)

אבל אם אני מצליח לרגע להתחבר לתחושה שכדור הארץ הוא באמת באמת הבית שלי (כי זאת האמת), אז אני מבין שמה שאני עושה זה פשוט מעביר שקית ניילון מסריחה מחדר אחד לחדר אחר, שום בעיה לא נפתרה במהלך הזה חוץ מזה שהאף הספציפי שלי כבר לא יריח אותה.

האשליה הזאת והחוסר התמודדות שלנו עם הקונספט של זבל, החוסר יכולת להישיר מבט לשקית המסריחה (שמגלה מי אני: מה אני צורך, ממה אני ניזון וכמה…) ולשאול שאלות לא נוחות מקדמת דפוס קולקטיבי אשלייתי של ׳אין בעיה, כל מה שלא בא טוב פשוט תדחוף לשקית ותשלח לטיזינבי׳

קבלו כמה עובדות mindblowing על זבל:

 99% מהמוצרים שאנחנו קונים יזרקו תוך גג 6 חודשים

 אם היינו מעמיסים על משאיות את כל הפסולת העולמית השנתית (יותר מ-2 מיליארד טון) הן היו מקיפות את כדור הארץ בשיירה 24 פעמים

 כמות המזון שנזרק לזבל מדי יום מהווה כ-40% מסך כל האוכל המגודל/מיוצר

 האמריקאי הממוצע מייצר.ת בשנה 730 ק״ג של זבל, או במילים אחרות: 5% מאוכ׳ העולם מייצרת 40% מהזבל

 אריזות מהוות 65% מהפסולת הביתית

 בארה״ב בלבד נזרקים מדי שנה: 16 מיליארד חיתולים, מיליארד וחצי עטים; 2 מיליארד להבי גילוח; 220 מיליון צמיגים

 נכון ללפני שנה, היה בכל העולם 8.3 מיליארד טון של פלסטיק, מתוכם 6.3 מיליארד (!!) כבר זבל..

 2.5 מליון, זה מספר בקבוקי הפלסטיק בשימוש בארה״ב בשעה

 בכל שנה האוקיינוסים מקבלים 8 מליון טון של פלסטיק

נראה לי אנחנו צריכים לעשות שיחה עם עצמנו …