(פורסם בימים הראשונים של פריצת נגיף הקורונה)
העולם משתגע, כל הקלפים נטרפים ואין לנו שליטה על מה שקורה ועל מה שעתיד לבוא.
אנחנו עוד לא רואים את כל ההשלכות ארוכות הטווח של מה שקורה כרגע וכמה זמן זה עוד יימשך ובאיזו דרגת קיצוניות. המומחים בעולם (לא הפוליטיקאים) מדברים על החרפה בלתי נמנעת בשבועות\חודשים הקרובים ולא קשה להאמין לזה אם מסתכלים על איך דברים התגלגלו בשבועיים האחרונים.
הרבה מאיתנו כבר מובטלים ו\או בהפסדים כלכליים עצומים ולא ברור מה אורך המנהרה שבקצה שלה מסתתר האור, ואם כל זה לא מספיק אני מאמין שזה רק עניין של ימים ספורים עד שהחוק ייאלץ את כולנו להיות בבידוד בבית.
מעבר לכל זה, יש משהו חיובי ומרגש בשגעת העופות הזאת (העופות=אנחנו, דאאא..) ובא לי להזכיר לנו, מעבר לפאניקה המוצדקת – למקסם את הטוב מהסיטואציה שנכפתה עלינו. (לא מדבר על השפעת עצמה, אלא על התגובות המוגזמות של האנושות וההשלכות שלהם)
יכול להיות שדווקא התקופה הזו שמערערת לנו את הביטחון, שמגבילה אותנו בהרבה מובנים, שפוגעת לנו בפרנסה – סופסוף מאפשרת לנו זמן ופנאי להשקיע ולטפח את הדברים שחשובים לנו ומשום מה אנחנו תמיד ממקמים אותם בתחתית סדר העדיפויות. יכול להיות שזה הזמן שלנו לגשת אליהם – לבלות זמן איכות עם עצמינו ועם הקרובים לנו, להשקות את העציצים שאנחנו תמיד מפספסים כי אנחנו באוטומט של מירוץ שאי אפשר לעצור.
עכשיו המירוץ מפסיק לרגע.
מתי פעם אחרונה המירוץ העולמי עצר לשנייה? אף פעם!
אז כן זה מטלטל ומערער את כל מה שידענו אבל זה גם מרגש ומרענן.
כדור הארץ סופסוף זוכה לרגע הפסקה מאלפי טיסות יומיות, טריליון משלוחים בינלאומיים ואינסוף מפעלי ייצור מזהמים בסין ובכל העולם, ואנחנו זוכים בחופשה (כפויה וביזארית, מלאת פרנויה וללא תשלום) ועדיין…
בואו נעשה מאמץ למצות את זה ולקחת מזה את הטוב. להרים את הראש מעל לפחד ולחוסר ודאות ולהתקרבנות (נכתב באמפתיה, לא בשיפוטיות) ולא לפספס את החלון הזדמנויות החד פעמי הזה להיכנע ולאהוב.
מכירים את זה שהפסקת חשמל מתחילה בבעסה ואז בדיעבד ממש בא טוב הערב השקט הזה ביחד לאור נרות? אז כזה..
