הבחירה העיקשת להישאר לבד
כמו התמקחות עם הבורא:
״אני רוצה לדעת אהבה, אני מחכה שתגלה בפניי שער ראוי יותר״
״בכל רגע אתה ניצב בפני השער המתאים למידותיך״
״זה לא שער ראוי, אני לא מתכוון להיכנס בו״
״השער ראוי. ההסכמה להכיר במידותיך ראויה אף יותר״
״אם אלה אכן מידותיי כעת, השער הוא מלכודת לכלוא אותי בהן לעד״
״השער אינו אלא פסיעה ראשונה ומכוונת בשבילי ההתרחבות. אתה עומד יום וליל בפתחו ומחכה שיתחלף, אך היום בו תשכיל לפסוע פנימה הוא היום בו תיכנע ותרפה, זה לא השער שיתחלף כי אם אתה העומד בפתחו״