כשאת בוכה את הכי יפה.
לא יודע למה אמרו לך אחרת..
אולי כי לפעמים כשאת בוכה וקשה לך לשאת את זה
אז את נאחזת באיזה סיפור.. מאשימה מישהו במשהו..
נסחפת עם איזו דרמה.. שתפסה טרמפ על רגש.. שרק ביקש להתבטא ולהשתחרר
ואז זה פחות אמיתי
ופחות אמיתי זה פחות יפה
אבל כשאת פשוט בוכה,
מאפשרת לרגש הזה להישטף החוצה ממך כמו עוד פעולה טבעית,
כמו שפיפי מבקש לצאת ונותנים לו בלי לשאול שאלות,
בלי להיתפס על ה'למה', סתם עוד דבר כזה שיש לו מקום..
אז כשזה קורה – את הכי יפה!
לא יפה כמו pretty,
יפה כמו graceful.
גם אתה יפה כשאתה בוכה…
למרות שזה כמעט ולא קורה אה?
הלוואי וזה היה קורה קצת יותר
כי כשזה כן קורה זה חסד של החיים!
חצי אורגזמה..
חוויה שלא הייתי מוותר עליה בחיים האלה..
לחיי דמעות של שחרור והתחדשות
לבכות בכל הקול
מקסימום רגש והבעה
מינימום מילים וסיפורים
