על הז*ן שלי

על הז*ן שלי / אורי לביא

על הז*ן שלי מוטלת אחריות רבה,
גם הוא כמוני נאלץ חצי בהסכמה/חצי בחוסר רצון להתבגר ולעשות בחירות.
הוא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה בטווח המיידי
אבל זה לא תמיד מסתדר עם הרצונות שלי לטווח ארוך.
(וכשזה מגיע ללראות רחוק אני נוטה לסמוך על עצמי יותר כי לי יש שתי עיניים ולו יש אחת…)

אנחנו צמד לא פשוט: הוא הדוניסט אגואיסט, אני עם המצפון והמצפן,
לפעמים זה נדמה שברגע נתון, רק אחד מאיתנו יכול לעמוד איתן.

ויש לו ביצים למניאק!

היו לילות שהוא היה יוצא, מכסה את עצמו במין גרביון אלסטי כזה שמסתיר לו את הפנים כמו איזה שודד בנק, מתפרץ פנימה, לוקח מה שהוא צריך ומסתלק
לא הייתה לו בעיה עם זה.. זה לא הרגיש לו רע אחרי זה..
רק לי.

על הז*ן שלי!

אני הבעלים.
אני המבוגר האחראי.
זאת האחריות שלי לבחור אם אני משחרר ונותן לו להוביל אותנו,
או מושיט לו יד ומוודא שהוא מייצג אותנו בכבוד בכל בית שמארח אותנו.

כשהוא לבד הוא פזיז, עיוור, לוקח לעצמו ויש חשש לביצוע הפלה…
כשאנחנו ביחד אנחנו סבלניים, קשובים ומעניקים ויש פוטנציאל לברוא חיים!

אני בוחר איזה כלי הכלי שלי:
כלי לוחמה שבא לקחת ולכבוש, או כלי רפואה שבא לשרת, להטעין ולעורר.

גבר – חבק את פינך ועשה עמו שלום
בלה איתו זמן איכות ולמד אותו ערכים!

*מוגש כשירות לציבור מטעם הכושלאמאשלנו
** הטקסט מנוסח בלשון זכר ולא מתייחס לשני המינים כי הוא מדבר על מע׳ יחסים בין גבר לאיבר המין שלו.