ציצים למתקדמים

השבוע סגרתי מעגל, שחררתי התמכרות של 3 שנים..
התמכרות לבת אדם. מישהי שהייתה בינינו אהבה גדולה ואז כאב גדול, ואז התמכרות מאוד ארוכה, השתוקקות, היאחזות באשליה, ולא משנה עד כמה ידעתי שזו אשליה, לא הצלחתי להרפות מההיאחזות, הצלחתי 90%, ואז 95%, ואז 98%, כל הזמן גירדתי עוד ועוד אחוזים אבל חלק בי נשאר בציפייה, בקריז.
כל כך משחרר לעמוד סופסוף מחוץ לסיפור, בנון-אטאצ׳מנט, לפגוש אותה ולחוות אותה ׳נקי׳ בלי כל התוספות שהרעפתי עליה, כמו האפליקציות האלה שתוך כדי צילום מוסיפות לך כתר ואיפור והילה של מלאך ונצנצים…
פשוט לראות בת אדם.. יפהפיה נכון, אבל בת אדם ולא יותר, ולגלות שמעבר לכל הסיפורים וההשלכות והאינסוף כאב שהיינו צריכים לנקות לאט לאט עדיין יש בינינו אהבה גדולה וחיבור עמוק. ועכשיו גם צלקת משותפת.
אחרי שנים של ׳יודע׳ ו׳מבין׳ עכשיו אני סופסוף חווה.
כמה ייחלתי לזה.. תודה.

ואם כבר אשליות והיאחזויות, אז הנה עוד דבר ששמתי לב אליו:
תמיד ממש נמשכתי לעיניים יפות. כנראה שכולנו אבל אצלי זו ממש הסטייה שלי, בזמן שגבר אחר ינסה לגנוב הצצה למחשוף אני אחפש את העיניים כי עם כל הכבוד לציצי ותחת (ויש כבוד) העיניים לא רואות אותם ממטר (איזה שנינות יא אללה…) כי עיניים הם ה׳ראי לנשמה׳ ו׳אני מכיר את העיניים האלה מגלגול אחר׳ ו׳אלה העיניים של האישה שלי׳ (ציטוטים שלי… 🙄🤦🏽‍♂️) אבל זה לא באמת כזה רומנטי ופואטי, זו לגמרי אותה אובססיה במעטה נאור יותר. אותה הסחת דעת שבשם האסתטיקה גורמת לי להיות פחות נוכח ופחות קשוב כשאני נמצא עם מישהי, כי אני שנייה מתענג פה על איזה משהו בזמן שאת מדברת.
עם העיניים זה כביכול יותר אישי ויותר קל לספר סיפור על ׳למה דווקא הזוג עיניים הזה ולא זוג אחר׳ מאשר על זוג שדיים.. אבל אולי זה לא כזה אישי, אולי פשוט יש אנשים שיש להם עיניים יפות? אולי עיניים הן בעצם ציצים למתקדמים, עם צבעים וטקסטורות ועם ריסים ועם תריסים, שיוכלו לנוח מדי פעם מכל המבטים הנועצים.