בחיאת קחו אחריות על התקשורת שלכם!
אל תזרקו לאדם שמולכם שאריות לא-מעובדות של התודעה שלכם ותצפו מהם שיעשו את כל העבודה השחורה של לחבר את הפאזל כדי להבין מה אתם חושבים/רוצים/אומרים בעצם..
זה לא פייר, לא מגניב ולא חכם ולמרות זאת כולם עושים את זה כל הזמן, כי אין לנו כח לעצור שנייה ולבדוק איך אנחנו מרגישים.
בוחרים בסיפוק המיידי (׳אין לי כח לחפור עכשיו, עזבי אותי באמא׳שלך׳) על פני השקעה משתלמת לטווח הארוך.
למה משתלמת?
לא יודע אם שמתם לב אבל העולם הזה סובב סביב אי-הבנות, כמות הסיבוכים שנגרמים מתקשורת לא יעילה היא אבסורדית. לא אי-הבנות בגלל ניסוח, אלא בגלל שהרבה אנשים מתקשרים את עצמם בלי לעשות בדיקה כנה מה הם מבקשים, איך הם מרגישים, למה הם מרגישים ככה, עד כמה והאם בכלל רלוונטי לשתף את הצד השני (בהרבה מקרים ממש לא), מה הצד השני מסוגל להבין ולהכיל והכי חשוב: לוודא האם המסר שלי עבר בכלל? אנחנו חושבים שמספיק רק לפתוח את הפה ולדבר ושהמסר עובר מעצמו, אז יוצא שרוב השיחות בעולם הן 'שיחות חירשים', מתחילות ומסתיימות בלי שהגענו באמת לשום מקום, בלי שנפגשנו וחווינו רגע איך זה להיות בצד השני והגענו לאיזושהי הסכמה ביחד.
יש לי איזה קטע כזה מאז ומתמיד, לטוב ולרע, שאני משקיע אקסטרא אנרגיה, אקסטרא זמן, אקסטרא מאמץ כדי לתחקר את עצמי, איך אני מרגיש? למה? האם זאת האמת שלי שאני עומד מאחוריה? או אולי אני מגיב מתוך רפלקס של האגו שאני מעדיף לא לתחזק?
אני בוחר להשקיע בזה כדי להגיש לאחר (ולעצמי) את האינפורמציה הכי מדוייקת, מקיפה, מזוככת שאני יכול..
הרי גם ככה הוא הולך לפרש את זה דרך הפילטרים שלו והמסר שלי ייאבד משלמותו, אז לפחות אני מצמצם את הנזק, כדי שנוכל להתקדם כבר (!!!) כדי שהדיאלוג שלנו יניב פירות, שייצא משהו מועיל מזה שאמרנו מילים אחד לשני.. אני לא מדבר כדי להעביר ת׳זמן אני מדבר כדי להזיז משהו, כדי להתפתח וכדי לעזור למי שמולי להתפתח, חלאס עם הסמול-טוק, עם ההקטנת ראש, עם להעביר ת׳זמן בשיחות עקרות שלא מובילות לשומקום. בואו נעבור לביג-טוק!
קחו אחריות על התקשורת שלכם!
איך עושים את זה?
ממש פשוט: יש לי עניין מול בנאדם?
אני כותב מכתב שמתאר איך אני מרגיש. אפשר אולי גם לשלוח לו בהמשך אבל קודם כל אני כותב בשביל עצמי כי כשאני קורא את מה שכתבתי זה כמו להסתכל במראה, זה מראה לי משהו שלא הייתי יכול לראות אחרת – זה מראה לי מי אני כרגע.
אבל משקיעים! לא משנה כמה זמן זה ייקח – משכתבים ומשחיזים את זה וקוראים שוב ושוב עד שיש קליק, עד שאין ספק שזה זה! עד שזה הופך למאסטרפיס של כנות ודיוק ושיקוף מילולי של הרגע הזה.
למה? כי זאת מתנה אמיתית לדעת בדיוק איך אני מרגיש ולמה ולעבד את זה מול עצמי מבלי להצטרך לשאוב מישהו אל תוך המערבולת שלי בלי סיבה (אנחנו מלא פעמים סתם גוררים את האחר פנימה כי קשה לנו לעבד לבד)
עבודת העריכה לכשלעצמה היא תהליך תרפויטי ומצב טוב שתוך כדי הכתיבה תגלו משהו שלא ידעתם..
המחיר בטווח הקצר:
זה לוקח זמן… לפעמים זה גורם לדיליי רציני בתגובה למישהו שמחכה… זה יכול להציף תחושות לא נעימות כי אני נובר בעצמי ויש שם כאלה..
הרווח בטווח הארוך:
אני פאקין עומד מאחורי כל מה שאני אומר ועושה! אני מסונכרן עם עצמי ומגבה את עצמי וזה משודר גם לצד השני: לוקחים אותי ברצינות יותר, מאמינים לי, סומכים עלי. אני סומך על עצמי! התקשורת שלי בעלת ערך גבוה יותר
אם זה מרגיש לכם כמו בזבוז זמן אל תדאגו, התהליך מתקצר עם הזמן…
זה ׳מצטבר׳ והולך ונהיה פשוט יותר ונגיש יותר ככל שאני שומר על קשר עם עצמי
קחו אחריות על התקשורת שלכם
cause no one else will
