בשנים האחרונות פתאום מלא אינפלואנסרים מהארץ ומחו׳ל התחילו להסביר לנו למה הדרך הכי בטוחה להתעשר היא: לאט.
הם מוכיחים את זה עם גרפים שמראים איך 1000$ שהשקעתי היום הופכים למלאןתלפים בעוד 30 שנה, רק מכח הריבית המצטברת (compound interest) – אחוז צמיחה שנתי שבשנים הראשונות מכניס כמה שקלים חמודים אבל תוך כמה עשורים הופך לרווח משמעותי.
הקונספט הזה של ריבית ד׳ריבית תקף גם להשקעות מחוץ לעולמות המסחר, השקעות ב״עצמי״ כמו דפוסי התנהגות וחשיבה שאנחנו מטפחים באופן עקבי לאורך זמן. לטוב ולרע. יש משפט של אריסטוטל שאומר ״you are what you repeatedly do״, ובאמת קשה להתווכח עם זה שזמן x הרגל = אופי.
אני קולט שגם בחיי הפרטיים וגם עם אנשים שאני מלווה, אחד האתגרים הכי גדולים הוא להמשיך להשקות את הזרעים הקטנטנים של ההרגל הרצוי (מעשי או תודעתי) ולהחזיק את האמונה שעם זמן והתמדה זה יתפוס, מה שנקרא ״אשרי המאמין אשר טרם ראה״. כל כך קל ליפול במלכודת כל פעם מחדש: לא להתאפק להציץ, לגלות שוב ש״עדיין לא״, להתאכזב, להתייאש, להתמרמר, למרות שתכלס זה לא פייר ולא כוחות, ואיך אני יכול לצפות מהרגל שאני מתחזק בקושי און אנד אוף שנה-שנתיים להצמיח שורשים ולהחליף הרגל עם פז״מ של 30-40-50 שנה?
בדיוק כמו שאנחנו יודעים שהעוּבר בבטן נראה ומתנהג כמו עוּבר הרבה לפני שהוא בשל לצאת ולהיחשף בפנינו, הרבה פעמים זרע שאני זורע צריך תקופה לא מבוטלת של הבשלה מתחת לאדמה, מתחת לפני השטח וצריך את האהבה והאמונה וההזנה ללא תנאי שלי כדי להבשיל ולהיוולד. זה לא קל להחזיק את האמונה הזאת כנגד כל ה׳הוכחות׳ והשדים, אבל למישהו פה יש אסטרטגיה טובה יותר?
