גדלתי באפריקה.
מגיל 4-6 חייתי בגאנה עם המשפחה, הגעתי לכיתה א׳ בארץ כשאני כבר קורא וכותב בעברית ואנגלית וקצת בחוויית עולה חדש שמלווה אותי עד היום, אז אנגלית היא חצי שפת אם בשבילי ודיפ דאון אינסייד אני בטוח שאני שחור.
אני מומחה בעל כורחי למוסיקת סבנטיז-אייטיז.
אני החבר שאתם מתקשרים אליו עם שיר תקוע בראש, מזמזמים לי ״טה נה נה בייבי נה נה נה״ ואני מגלה לכם מה זה, ויש לי גם קטע כזה שאני שומע שיר שאני לא מכיר ויכול לזהות מאיזה שנה הוא לפי הסאונד וההפקה. כשהייתי קטן היה לי את זה גם עם סרטים בטלויזיה, לפי איכות וצבע התמונה. בד״כ קולע בסטייה של שנה קדימה/אחורה
הזיכרון שלי על הפנים.
אולי בגלל כל העומס מהידע המיותר מהסעיף הקודם.. אני שוכח דברים מאוד מביכים, כמו פרטים חשובים משיחות אינטימיות עם חברים (״נכוןןן את בהריון בכלל..!!״) אני אוהב לספר לעצמי שזה בגלל שאני כל כך נוכח ברגע… זה לא.
סבא וסבתא שלי בני דודים.
הנה אמרתי את זה בואו נמשיך..
מוסיקה תמיד הייתה אובססיה
אבל רק בגיל 16 תפסתי גיטרה בפעם הראשונה, ותופים ב-18. התחלתי לתופף על מערכת תופים עם צ׳ופסטיקס, מה שאחרי זה הפך לקריירת נגן רחוב באירופה שנמשכה כמה שנים ופירנסה אותי ממש יפה.
בשלב מסויים הרווחתי כל כך טוב כנגן רחוב (הייתי סוגר את השכר דירה ב-3 שעות נגינה) שלמשך תקופה מסויימת הייתי סטודנט בספרד שחי בברלין – אשכרה טס פעם בחודש לסמינרים של תרפיה במוסיקה בספרד כמו איזה בן עשירים (כשטיסות עוד היו יקרות).
גדלתי עם כל כך הרבה תקשורת שבורה והרסנית מסביבי, שמעתי אלפי שיחות חירשים שלא מעוניינים באמת להקשיב או לקבל משהו מהאינטרקציה, התבוננתי מהצד כל החיים ותהיתי ״רק אני רואה את מה ש(לא) קורה פה?״ ככה יצא שמוסיקה היא אמנם אהבת חיי אבל הרצון והתשוקה לשפר את התקשורת האנושית – אישית ובין-אישית – היא כנראה הדבר הכי חשוב לי בעולם.
יש לי אפס סבלנות לסמול טוק ולתופעת ׳בוא נמלא את החלל במילים כלשהן רק כדי לא להתמודד עם השתיקה המביכה׳. אני אוהב לדבר אבל אם הרדאר שלי קולט שאין כאן אקסצ׳יינג׳ כלשהו המוטיבציה שלי ׳מאבדת זקפה׳ בשניות ואני אשכרה מסוגל לחתוך לכם בפנים בעוד 3..2..1.. ביייי
אני חושב שהעולם היה מקום הרבה יותר טוב אם בכל פעם שבני אדם היו נפגשים ברחוב היינו מוותרים על ה׳מה שלומך?-בסדר ואתה?-אחלה׳ ובמקום זה עושים מלחמת אגודלים
העובדה שבתמונה הזאת הקשית במקרה הסתנכרנה בול עם הקו מיתאר של הלבנה זה משהו שמרגש אותי יותר מהרבה דברים שבני אדם נוטים להתרגש מהם
אני מקדם את תנועת ׳סבתא-שיק׳ בעולם
זה גם כי אני בכללי מעדיף את פעם על עכשיו וגם כי כשסבתא שלי נפטרה מלא בגדים שלה עברו אלי
*בעת כתיבת שורות אלה לובש משהו של סבתא אחרת דווקא
אני לא נוטה לשקר ואמת היא דווקא ערך עליון אצלי
אבל יש משו בזה שאמרתי ׳10 דברים׳ ואנחנו כבר בסעיף 12 בלי ששמתם לב שמסב לי עונג בלתי מוסבר
אני מאמין גדול בנאיביות.
חושב שכולנו גם ככה חיים בסרט אז לפחות שיהיה נעים ומותאם לילדים. אני בוחר במודע להמשיך לחיות בבועה שלי ומדי פעם לשלם איזה קנס כי לא ידעתי/לא ספרתי את החוקים שחלים מחוצה לה.
