ככה כל החיים, לטוב ולרע, הרבה פעמים אני לא באמת רואה את *הדבר*, רואה את האאוטליין, את המסביב, מרחרח את הסאבטקסט מבלי לזכור בכלל שיש טקסט
אני חווה את אותו הדבר בהקשבה שלי למוסיקה, ובהקשבה שלי בכלל, הרבה פעמים כשמדברים איתי אני לא כזה מקשיב למה שאתם אומרים (סורי…) התודעה שלי יותר מפוקסת על השפת גוף, האינטונציה, החיתוך של המילים, על איך שאני חווה אתכם מרגישים תוך כדי שאתם מדברים.. לשם המשיכה הטבעית שלי, זה בדרך כלל הרבה יותר מעניין תכלס (אלא אם כן אתם אשפים של נוכחות והגשה וסטוריטלינג ואז אין לי ברירה ואני נסחף עם העלילה)
קרה לי כנראה מאות פעמים שאני שומע שיר, או נגיד שמישהו משמיע לכולם שיר מקורי וכשהוא מסיים לשיר אני מגלה שרוב האנשים ממש עקבו מהתחלה ועד הסוף, הקשיבו למילים ולמשמעות ולסיפור ורק אורי החמוד הקשיב לכל השאר חוץ מלזה, לכל הניואנסים של המסביב חוץ מלקו העלילתי…