*מתייחס ספציפית לחוג מוסיקה למבוגרים (Comusication)
זהירות זה ממכר…
כי בתור מורה למוסיקה לילדים ולמבוגרים מעל 15 שנה, הייתי ממליץ לכל מי שרוצה ללמוד ולהבין מוזיקה – להתנסות בה ׳ברגליים׳ ולעבוד רגע עם המוסיקליות האינטואיטיבית שכבר קיימת בך *לפני* (או תוך כדי) ש׳לומדים׳ אותה תאורטית ומיישמים אותה על כלי. לא צריך לחכות שנתיים להגיע לרמה מסויימת כדי להתחיל לעוף, להתבטא ולהתחבר, אפשר להתחיל כבר עכשיו, לעבוד עם מה שיש ולחמול על מה שאין.
יש משהו במרחב שמעודד את המשתתפים להביא גם את הצדדים האלה, ולהיות עדים למקומות הרגישים והנסתרים של אחרים שמאפשר חוויה מתקנת לתחושות האלה, פתאום אני לא לבד בזה, הקבוצה עוזרת לי קצת פחות להזדהות עם הסיפור, נותנת לי חיזוק אמפתי וגם פרספקטיבה רעננה להתבונן בעצמי דרכה.
כי המוסיקה היא נחלת הכלל ולא שייכת לבעלי מקצוע ובעולם מתוקן כולנו היינו שרים ורוקדים ביומיום, פשוט כחלק מהחיים אבל בעולם מודרני/מערבי/נוירוטי שבו אנחנו מנווטים את החיים שלנו לפי קוביות צבעוניות ששיבצנו בגוגל קלנדר, אנחנו מתבקשים לבחור לשבץ קוביה כזאת פעם בשבוע כדי לוודא שגם החלק הזה של הנפש מקבל קצת הזנה. כמה שעות בשבוע של פאן, של יציאה מעצמי, של זמן איכות יצירתי משותף עם עצמי ועם חברים רק דרך אוּנה ימין!
תודו לי אחרי זה..
זה הרבה יותר מ״לשיר״, זה ערוץ שדרכו אני משתתף אקטיבית בחיים, לוקח רעיון מופשט שנזרע במח או חוויה שהגיעה מהגוף ויוצק אותם דרך החומר הווקאלי מהגרון שלי ישר לאוזניים וללבבות של השותפים לדרך, יש לזה ערך מוסף והשפעה עמוקה על חוויית הביטוי והשייכות שלי בעולם שקשה להסביר במילים
הייתי פעם בסדנא שלו וממש התחברתי, נראה שהוא מאמין ומחובר למה שהוא עושה ושאנשים שהלכו על זה יצאו מבסוטים והשאירו מלא המלצות מפרגנות באתר המושקע שלו…