אחד הרגעים המשמעותיים שחוויתי בשנה האחרונה היה הרגע הזה שנסעתי בניו יורק בגשם, אחרי יום טיפולים ארוך ומספק כשהכתה בי התובנה שזה שאני עדיין לא אבא לא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר איתי.
זה אולי נשמע טריויאלי אבל זה הרגיש כמו לשאוף אויר בפעם הראשונה אחרי כמה שנים בסאונה. כאילו אלוהים פילחה את ים סוף של התודעה הגועשת שלי לשניים ולראשונה נפתח לי שביל בטוח לצעוד בו, שבו אני פשוט בן אדם, בלי שיפוטיות, בלי טוב או רע, פשוט בן אדם בעולם מינוס הלייבל שהדבקתי על עצמי במשך שנים שנדבק כל כך טוב ששכחתי שזה רק לייבל ולא האמת המוחלטת.
מעניין כמה עוד לייבלים כאלה מתחפשים לאמת בתודעה שלי…
זה היה רגע של הארה, הקלה והתרגשות והקול המשיך ״זה שאתה לא אבא לא אוטומטית אומר שמשהו לא בסדר איתך, זה פשוט המסלול והסיפור הספציפי שלך, הנסיבות של החיים שלך, לטוב ולרע, ויש לזה גם הרבה יתרונות… ותכלס כל החיים שלך התנהלו מחוץ למסלול הקונבנציונלי והיית ממש בסדר עם זה, אז למה ספציפית בנושא הזה זה פתאום לא סבבה שאתה לא מתיישר עם האדם הממוצע?״
וואו.. נקודה מעניינת קול בראש שלי, תמשיך בבקשה…
״…להתייסר ולהעניש את עצמך על זה זה לא רלוונטי, לא נעים ולא פייר, הרי ברור לך שזה יקרה מתישהו נכון? זאת ידיעה שיש לך, אז תבטח בה ותמשיך לעשות את ההכי טוב שלך בעולם״ הוא המשיך בעוד מילים טובות ומעצימות ומפכחות
משום מה זה לא מובן לי מאליו אבל אני משתדל להזכיר את זה לעצמי
לא אבא, לא פגום.
בתמונה: אני, מתאמן…
