קשב וריכוז

עם כל הכבוד ל״בעולם של היום לכולם יש הפרעת קשב וריכוז״ יש אחוז מהאוכלוסיה שבאמת נולד/גדל עם חיווט קצת שונה במוח, שהופך פעולות יומיומיות פשוטות לסיוט.

אני יודע כי אני כזה..
אמנם אין מה להשוות בין איפה שהייתי לפני כמה שנים לאיך שאני מתמודד עם זה היום אבל בואו נגיד שאפילו את המאמר הזה אני מרכיב עכשיו מפסקאות ומשפטים שפיזרתי בשבוע האחרון על דפים, פתקים, פנקס, אייפד.

הסבירות שאני אתחיל, אמשיך ואשלים טקסט בסשן אחד די אפסית..

בגיל 21 הלכתי על דעת עצמי לאבחון, נסעתי לכפר סבא והשקעתי 300 משקליי הטובים ביותר, הייתי בטוח שהנה סופסוף אני אבין מה הקטע שלי. האדם שבחן אותי גרס שבגלל שהיו לי ציונים טובים ביסודי ולא הייתי ילד אלים – אז אני לא ׳עומד בקריטריונים׳ והכל סבבה איתי. התחלתי לפרט לו את ה׳סימפטומים׳, איך אני חווה דברים, את ההצפה שיש לי במח בכל רגע חוץ מכשאני באמת צריך אותו – ואז יש בלקאאוט, ושכל פעם שאני קורא בעיתון עדויות של ׳בעלי הפרעה׳ אני מזדהה עד דמעות (אז הייתה פחות מודעות לנושא) זה לא שינה שום דבר, זה היה נראה שאין לו שום הבנה של הנושא באמת. המשכתי בחיים שלי עם תסכול הולך וגובר שיודע שיש לי בעיה שאני לא מצליח למצוא לה מענה, אפילו רק להכיר בה שנייה, לפגוש איש מקצוע שיודע על מה אני ומדבר ויודע איך לגשת לזה.

דמיינו שכל יום, במקום להדליק ת׳טלויזיה ולבחור ערוץ אחד ולראות תוכנית – אתם נתקעים על המסך המפוצל הזה שהיה פעם שרואים בו את כל הערוצים בו זמנית. אחרי חצי שעה של לבהות בהכל/כלום אתה גם יוצא מותש וגם לא באמת ראית שום דבר מההתחלה עד הסוף. גם השקעת זמן ואנרגיה מנטלית וגם לא יצא מזה כלום…

התחושה הזאת של ׳קירח מכאן ומכאן׳ ליוותה אותי הרבה שנים, משום מה הדיפולט שלי הוא תמיד להיות בתנועה, בלי קשר להאם באמת יש צורך.. התרמוסטט שאמור להראות לי כמה זמן/אנרגיה אני משקיע בדבר, מקולקל מלידה – אז אני תמיד פול גז בניוטרל: יכול להיות עסוק ועמוס מחשבתית כל היום, בלי לעצור או לפנות זמן לחברים כי ׳אני עסוק׳, אבל אז בסוף היום אין באמת תוצאות והספקים שמצדיקים 12 שעות של עבודה.

ומעבר לזה שיש פאק במערכת הפעלה, גם מתלווה לזה מלא תסכול וחוסר אונים שמצטברים במשך שנים, כי אתה קולט שאשכרה יש לך באג והוא משפיע על כל אספקט בחיים. חברים מתבעסים עליך שאתה לא שומר על קשר ובאופן כללי אף פעם לא פנוי, ולמי שלא יודע איך זה מרגיש, ההסבר תמיד נשמע כמו תירוץ.

לפני כ-5 שנים פגשתי את אורית ומאז החיים שלי השתנו לגמרי (ואני לא נוהג להשתמש במשפט הזה הרבה). בפעם הראשונה בחיים שלי פגשתי מישהי שגם הבינה את החוויה שלי – כי גם היא גם ׳הייתה כזו׳, וגם חקרה את הנושא ויש לה שק מלא בכלים אימוניים שבאמת עובדים!

למדתי אצלה ׳אימון רגשי לקשב וריכוז׳ במכללת כרכור, ואחרי זה היא נהייתה המטפלת שלי (ושל חצי מהאנשים הקרובים אלי) ובהמשך גם התחילה להעביר הרצאות וקורסים אצלי בחצר..

עכשיו החלטתי להזמין אותה להעביר אצלי קורס מקוצר של 5 מפגשים על קשב וריכוז למבוגרים ואיך מתנהלים עם זה, כי בא לי שעוד אנשים ייחשפו לאינפורמציה הזאת. איכשהו רוב המבוגרים עם בעיות קשב וריכוז מסתובבים בעולם בלי לדעת שהם יכולים לשפר את התפקוד שלהם ולצמצם את התסכול שלהם משמעותית.