אפשר להבין הרבה על עצמנו מהמע׳ יחסים שלנו עם זבל. אנחנו חיים בעולם הדחקתי מופלא שבו מליוני מבוגרים שבויים בתפיסה הילדותית ששקיות זבל פשוט נעלמות, מתאדות מהעולם… ממש כמו הקלות הבלתי נסבלת שבה אנחנו מכחישים כל קשר בין התרנגולת לשניצל (לא מטיף כאן לאף אחד, אני גם קצת שם) אבל אם אני מצליח לרגע להתחבר …
*מתייחס ספציפית לחוג מוסיקה למבוגרים (Comusication) כי בתור מבוגרים קצת שכחנו לשחק עם חברים, ולרוב כשאנחנו נפגשים אנחנו בוחרים לדבר על מה שעובר עלינו, מצטטים סיפורים מהעבר או מתחזקים דאגות מהעתיד ומדלגים על האפשרות של לעשות משהו ביחד שהוא משחקי, יצירתי ושל עכשיו, להתמסר אל הלא נודע ולתת לחיבור של הרגע להוביל. זהירות זה …